ערר התביעה נגד החלטת בימ"ש להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים-התקבל

מונח בפניי ערר התביעה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

המשיב מואשם בכך שביום 14.8.07, יחד עם אחיו בן ה-13, הגיע למכשול התפר, שם חתך 50 מטרים של הגדר. לאור האמור, יוחסו למשיב עבירות של גניבה וחבלה במתקן צה"ל.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי קיימת תשתית ראייתית נאותה לביסוס העבירות, ואף עילת מעצר הנובעת מחזקת המסוכנות אשר נקבעה בנוגע לעבירות המיוחסות למשיב. עם זאת, קבע ביהמ"ש כי במקרה הנוכחי ניתן להסתפק בחלופת מעצר אשר בכוחה לאיין את המסוכנות, במיוחד על רקע עברו הנקי של המשיב.

התביעה הצבאית סבורה כי ביהמ"ש שגה בהחלטה זו, הסותרת, לעמדתה, פסיקה עקבית של בימ"ש זה. התביעה אף הסבירה כי אחיו הצעיר של המשיב שוחרר לאור גילו הצעיר, נסיבה אשר אינה מתקיימת בעניינו של המשיב.

הסנגוריה מצידה טענה כי המשיב פעל שלא במטרה להיכנס לישראל. על כן, לאור המצוקה הכלכלית הקשה של המשפחה, והעובדה כי המשיב סטודנט בעל עבר נקי, יש להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה.

עיון בראיות שנאספו בתיק זה אינו מותיר כל ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה. שוטר מג"ב שעצר את המשיב זיהה אותו בוודאות כמי שחתך את הגדר. כך עולה אף מאמרתו של האח מוסא. על כן, גם אם המשיב הכחיש את המיוחס לו, בידי התביעה ראיות אשר בכוחן להביא להרשעתו.

כן ציין בימ"ש קמא בצדק כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מסוכנות. מסוכנות זו הינה בעלת שני היבטים שונים במקצת. ההיבט הראשון, נוגע לעצם הפגיעה באמצעי ביטחוני חשוב. בעניין זה קבענו בע"מ איו"ש 3246+3251/05 התוב"ץ נ' סמארה:

"אף אני הגעתי למסקנה לאחר שקלא וטריא, כי פגיעה בגדר ההפרדה המוקמת לשם מניעת כניסתם של גורמי טרור אל שטחי מדינת ישראל יש בה מסוכנות לא מועטה, ועל כן, די יהא בה, דרך כלל, לבסס חזקת מסוכנות אשר תביא למעצר. "

ההיבט השני, אשר גם עליו עמדנו בהחלטות קודמות, נוגע לכניסה לישראל תוך פגיעה בגדר ההפרדה (בעניין זה ע"מ 1298/06 התוב"ץ נ' אסלאמיה, וכן לאחרונה ע"מ 1704+1705/07 טמיזה נ' התוב"ץ).

גם אם נעדר תיק זה נסיבות מחמירות הנוגעות לכניסה לישראל, שכן, כוונת המשיב הייתה להשתמש בברזל שנגנב על מנת להקים דיר לצאנו, הרי שהוא אינו נעדר ההיבט הראשון של פגיעה בגדר, עם כל ההשלכות הביטחוניות הכרוכות ביצירת מעבר נוח לגורמים בלתי מורשים.

בנסיבות אלה, לא אוכל להסכים עם קביעותיו של בימ"ש קמא, אשר הגיע למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופה מבלי פירט בפנינו את נימוקיו.

לאור האמור, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה הנוכחי יש בחלופת המעצר שנקבעה ע"י בימ"ש קמא על מנת למנוע סיכון כי המשיב יחזור לסורו, ומכאן כי יש לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

אציין כי בכך לא התעלמתי משחרורו של אח המשיב, אשר אין ספק שלאור גילו האיזון הראוי בעניינו שונה מזה הראוי במקרה הנוכחי.

ניתנה היום, 23 באוגוסט 2007, ט' באלול התשס"ז, בלשכה, מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: